החלטה בתיק בר"ע 478-09

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 2069/07 ; השופטת אהובה עציון ונציג הציבור מר דוד יפרח), בו התקבלה תביעת המשיבה (להלן - העיריה) נגד המבקש ונפסק כי עליו להשיב לה סכום של 7,000 ש"ח ששולם לו ביתר.
2. תיק זה עבר גלגולים רבים בטרם נתקבלה הכרעה זו וכפי שיפורט להלן.
3. ההליך הראשון (להלן - ההליך הראשון) נפתח בכתב תביעה שהגיש המבקש בבית הדין האזורי בתל אביב (עב 4810/05; הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור מר כבדיאל ומר רנדל), בו תבע את העיריה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 5,437 ש"ח וסכומים נוספים. מסכום התביעה שהסתכם בכ-57,000 ש"ח קיזז המבקש סכום של כ-17,000 ש"ח שקיבל מהעיריה שכלל מקדמה בסך של 7,000 ש"ח על חשבון פיצויי פיטורים לגביהם נסבה בקשת רשות ערעור זו (להלן - המקדמה).
4. בסעיף 2  לכתב ההגנה  טענה העיריה, בין השאר, כי  המבקש  קיבל את כל התשלומים המגיעים לו על פי דין לרבות המקדמה " אותה לא החזיר עד היום בטרם קיבל את כספי הפיצויים". העיריה הוסיפה וטענה בכתב ההגנה, כי " לא זו בלבד שהעיריה לא חבה דבר לתובע (המבקש ע.ר.) אלא הוא זה שחב לה סך של 7,000 ש"ח". יצוין, כי העיריה לא הגישה כתב תביעה שכנגד להחזר תשלום המקדמה. עוד יצוין, כי זו הייתה ההזדמנות הראשונה מבין הזדמנויות נוספות שהיו לעיריה לתבוע את המקדמה, אך היא, כאמור, לא נוצלה על ידי העיריה. לגופה של התביעה לפיצויי פיטורים טענה העיריה, כי המבקש מבוטח בקרן הפנסיה של מבטחים, ולכן השתתפות העיריה בפיצויי הפרישה הינה בשיעור של 28% בלבד המסתכמים בסך של 1,528 ש"ח ששולם למבקש במסגרת גמר החשבון.
5. בית הדין האזורי דחה את עיקרי תביעתו של המבקש וציין בסעיף 5 לפסק דינו, כי המבקש חזר בו מחלק מתביעותיו וביניהן התביעה להפרש פיצויי פיטורים. לאור נתון זה, לא דן בית הדין האזורי בתביעה להפרש פיצויי פיטורים, וכמובן לא פסק דבר לגביה.
6. בהליך   השני (ע"ע 787/06)  ערער   המבקש   על  דחיית  תביעותיו  בהליך  הראשון וביניהן התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולרכיב הוצאות רכב (להלן - ההליך השני).
7. בסעיף 9 לסיכומי התשובה בכתב של העיריה לסיכומי המבקש בערעור, טענה העיריה, כי המבקש קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים שקיבל, וכי זנח את תביעתו להפרש פיצויי פיטורים. בטיעון זה לא הזכירה העיריה את חובו של המבקש לעיריה בגין המקדמה. היה סביר להניח, כי העיריה תטען בהזדמנות זו, לקיום חוב של המבקש לעיריה בגין המקדמה. כמשקל נגד לסכומים הניכרים שתבע המבקש מן העיריה בערעור שהגיש על דחיית תביעתו לגבי סכומים אלה בהליך הראשון, אך העיריה לא ניצלה הזדמנות זו, ולא טענה לקיזוז המקדמה מהסכומים שתבע המבקש ממנה. גם הזדמנות שניה זו החמיצה העיריה.

8. גם בעת הדיון בעל פה בערעור. לא טענה העיריה בהזדמנות זו, כי המבקש חייב להחזיר לה את המקדמה, אלא רק שפיצויי הפיטורים שולמו במלואם. הזדמנות שלישית זו של העיריה לטעון לקיזוז המקדמה גם היא הוחמצה.
9. בתום הדיון בערעור הציע בית דין זה לצדדים הצעת פשרה, לפיה תשלם העיריה למבקש סך של 20,000 ש"ח לסילוק תביעותיו. המבקש הסכים על אתר להצעה זו. העיריה בקשה פסק זמן של יום או יומיים ליתן את תשובתה. בתשובתה להצעת הפשרה מיום 31.3.08 הודיעה העיריה, כי יש לנכות מסכום הפשרה המוצעת סך של 1541 ש"ח ששולם למבקש במשכורת חודש נובמבר 2006 וסך של 3,649.95 ש"ח, ששלמה לקרן הפנסיה וקופת הגמל. העיריה לא ביקשה לנכות מסכום זה את המקדמה. זו ההזדמנות הרביעית של העיריה לטעון לקיזוז המקדמה, אך היא שוב לא נוצלה.
10. בתזכורת שהתקיימה אצל השופטת רוזנפלד ביום 26.5.08 הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה " מבלי שאף צד מודה בטענות הצד שכנגד ולחיסול סופי ומוחלט של טענות המערער (המבקש בקשה זו - ע.ר.) תשלם המשיבה (העיריה - ע.ר.) סך של 15,380 ש"ח. מסכום זה תנכה המשיבה מס כחוק.... כמו כן ובנוסף תשלם המשיבה לב"כ המערער שכ"ט עו"ד בגין הוצאות ערעור זה בשיעור של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק". (להלן - הסכם הפשרה). הרי לנו שוב הזדמנות נוספת של העיריה לדרוש לנכות מהסכומים שהייתה אמורה לשלם למבקש את המקדמה, אך היא לא דרשה לנכות סכום זה מהסכומים שהסכימה לשלם למבקש בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ההזדמנות החמישית לניכוי המקדמה גם היא לא נוצלה.
11. בהליך  השלישי  (להלן - ההליך השלישי) תבעה  העיריה  את המבקש לשלם לה את המקדמה ששולמה לו לטענתה ביתר.  המבקש טען, כי יש לדחות את התביעה על הסף, באשר הנושא הוכרע בפסיקת בית הדין האזורי בהליך הראשון, עליה לא הגישה העיריה ערעור. העיריה בקשה לדחות טענה זו של "מעשה בית דין", בנימוק ששאלת החזר המקדמה לא נידונה כלל בהליך הראשון בבית הדין האזורי. בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 2069/67; השופטת אהובה עציון ונציג הציבור מר דוד יפרח), דחה את טענות המבקש למעשה בית דין בנושא המקדמה בהליך הראשון ולמיצוי ההליכים בהליך השני בבית הדין הארצי. בית הדין האזורי קבע, כי סילוק התביעות נעשה רק לגבי טענות המערער במסגרת הערעור, ולא לגבי טענות העיריה. בית הדין האזורי חייב את המבקש לשלם לעיריה את סכום המקדמה בסך 7,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן חייב בית הדין האזורי את המבקש בתשלום הוצאות משפט לעיריה בסך 2,500 ש"ח.
12. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני (להלן גם- הבקשה). בבקשה חזר המבקש על טענותיו, לפיהן ניכה את סכום המקדמה מהסכומים שתבע בתביעה שהתבררה בהליך הראשון; כי לו ידע, שהעיריה תדרוש ממנו להחזיר את המקדמה, לא היה מסכים להסכם הפשרה; כי בהסכם הפשרה יש מיצוי התביעות הדדיות של הצדדים לו; כי קביעות בית הדין האזורי בהליך הראשון, מהוות השתק עילה או השתק פלוגתה; כי העיריה מעלה טענות בפלוגתאות שיש לגביהן הכרעה שיפוטית; כי בהגשת התביעה יש משום הטרדת בעל דין בהתדיינות חוזרת.
13. בהחלטה מיום 1.5.2010 (להלן- ההחלטה הראשונה) נדחתה בקשת רשות הערעור, וכך נאמר בהחלטה:

"בחינה מדוקדקת של טענות הצדדים מביאה למסקנות הבאות:

א. המבקש הגיש תביעה כספית בהליך הראשון שכללה, בין    השאר, תביעה   לפיצויי פיטורים, הנמוכה בערכי קרן מגובה המקדמה ששולמה לו. היא ודאי נמוכה מהסכום שטוענת העיריה שהיא חבה למבקש כפיצויי פיטורים , קרי, 1,528 ש"ח.

ב. שאלת החזר המקדמה לא נידונה בהליך הראשון, מפני שהעיריה לא תבעה את החזר המקדמה, לא בדרך של קיזוז ולא בדרך של כתב תביעה שכנגד. העיריה רק ציינה כנתון בהגנתה, שהיא לא חבה למבקש מאומה, ואילו המבקש לעומת זאת חב לה את המקדמה, ברם היא לא תבעה סעד להשבתה.

ג.    לאור האמור לעיל, אכן לא ניתן לומר שההליך הראשון יצר "מעשה בית דין", השתק פלוגתא או עילה לגבי החזר המקדמה, באשר נושא זה לא נידון בהליך הראשון, על אף שנזכר בו, אך לא נתבקשה כל הכרעה לגביו, וממילא לא נתנה לגביו הכרעה.

ד.   לא ניתן גם לומר, שהסכם הפשרה סילק את תביעות העיריה כנגד המבקש, משלא נכתב כך בהסכם הפשרה.

ה. יחד זה לעיריה היו חמש הזדמנויות הן בהליך הראשון והן בהליך השני, לדרוש את ניכוי או קיזוז המקדמה או את השבתה כפי שפרטנו לעיל, אך היא בחרה לא לעשות זאת. התנהגותה זו של העיריה עשויה להצביע על ויתור על תביעת השבת המקדמה, או לכל הפחות היא מעידה על התנהגות שלא בתום לב או ברשלנות, שהביאה את המבקש להליך שלישי, למרות שנושא המקדמה יכול היה להסתיים כבר בשני ההליכים הראשונים, אילו טענה העיריה לקיזוז המקדמה בהליכים אלה. בהתנהלות זו של העיריה יש משום הטרדה מיותרת ובלתי מוצדקת של המבקש, המצדיקה פיצוי מתאים.